יום שישי, י"ד תשרי, ערב סוכות.                                  10.10.2003

 
הציונים וארץ ישראל
                
לפני כמה שנים נהרג בננו  תומר.ילד יפה, מוכשר ומוצלח ילד שמח … הייתם אוהבים אותו.
לאחר האסון יזמתי עם רעיתי חגית את הקמת הגן.
אני חולם על גן זכרון ציוני,חינוכי ואקולוגי לזכרם של  73  נופלי אסון המסוקים.
את הגן אנו מקימים בתחושה, שארץ ישראל, שתומי שלנו חיפש, וארץ ישראל שמאות אלפים מאזרחיה מבקשים אחריה, הולכת ומתרחקת.
 
הגן מוקם לזכר נערים, שהתנדבו לזחול על קוצים, ללכת למסעות מפרחים, להתאמן בירי ביום ובלילה ולהביא את כוחם הפיזי וחוסנם הנפשי לקצה גבול היכולת, על מנת להבטיח לעצמם, לנו ולכל היהודים, באשר הם, קיומה של מדינה יהודית.
 
מדינה בה יושרה ומנהל תקין הם כבוד. מדינה בה מצויינות ועבודה הם נרות לאורם הולכים. מדינה בה מילותיהם של אלתרמן: "מה עוד לא נתנו וניתן" ושל נעמי שמר: "כדי לתת ולא כדי לקחת" הם דגלים אליהם מתחנכים.
 
היה זה חירוף נפש ומאמץ הרואי של מאות אלפים של נערות ונערים, מהגולה ומהארץ, שתחת דגלי הציונות מסרו את בריאותם, כישרונותיהם, נעוריהם ואת נשמת אפם והגישו לנו מדינה.
 
חלום השתוקקות וכיסופים של מיליוני יהודים, שנמשך אלפי שנים,    
מומש וניתן לנו למשמרת קודש. 
ומה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים לשומרו? 
עלינו לחזור ולהתאמן ביושרה ולשמור עליה מכל משמר, כי ללא יושרה אין לנו תקומה.
 
חגית ויואב-  נגבה.  
 
דבריו של דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון בטקס יום השואה באושוויץ 5.2014
 
haerl